חוק
בינלאומי
מדינות
– המשפט הבינ"ל מורכב מהעקרונות והכללים של ההתנהגות שהמדינות רואות
את עצמם קשורות אליהם ולכן בד"כ
הם נוהגות לפי
כללים אלו ביחסיהם עם מדינות אחרות. אם כן, עיקר המשפט הבינ"ל הוא
הסדרת היחסים בין המדינות, בינם לבין עצמם.
תחילת
ההתפתחות של המשפט הבינ"ל הוא המנהג (גם משפט מדינתי מתפתח ממנהג), לכן
מדינות מכלכלות גם בהתאם לעניין הזה, אם זאת היום יש שורה ארוכה של
נושאים שמוסדרים באמנות בינ"ל- משפט הים, החל, איכות הסביבה , תקשורת,
ארגונים בינ"ל שעוסקים בקניינים רוחניים, שיתוף בחינוך(אונסקו),
תקשורת, חקלאות, טכנולוגיה, ארגון אמריקה הלטינית
ועוד....
מקורות
המשפט הבינ"ל : במשפט הבינ"ל המצב הוא יותר "מאוזן" – השחקנים הם
שמייצרים את עקרונות המשפט – מנהג (מדינות נוהגות כך כי רואות עצמן
מחויבות לזה). אמנות
(מחייבת מדינה שהסכימה לאמנה). עקרונות משפט כלליים (משום שאין מחוקק
בינ"ל, יש חשיבות גדולה למילוי הלאקונות, באמצעות עקרונות כלליים של
המשפט. פסיקה של בתי דין בינ"ל.
כל דבר מותנה בשיתוף פעולה ובהסכמה של מדינות.), כתבים של
מלומדים ועוד...
המקור
להתחייבויות : במשפט המדינתי - רצונו של הריבון אבל מקור חשוב
לא פחות הוא רצונם של הצדדים לעסקה למשל, כל שני צדדים שכותבים חוזה
מייצרים מקור משפטי ליחסים ביניהם.
במשפט הבינ"ל
–המקור להתחייבות הוא רצונם המשותף של המדינות.
מדינות משתתפות
רק אם הן מסכימות לכך.
אם הן לא הסכימו אז לא.
לביהמ"ש בהאג יש שתי סמכויות – לחוות חוות דעת, פסיקה בסכסוך
בין מדינות.
יצירת
המשפט : במשפט המדינתי – חקיקה וחוזים . במשפט הבינ"ל – מנהג,
אמנות.
האיחוד
האירופי- הוקם כדי לתת מענה לעניינים אחרים (לא סחר) יש את ההיבט
הכלכלי שהוא במסגרת הקהיליה (לאיחוד אין אישיות משפטית נפרדת). יש
שיתוף פעולה בתחום של יחסי חוץ ובטחון וגם שיתוף פעולה בענייני פנים
ומשפט.
האמנה
האירופית בדבר זכויות האדם, מונה שורה של זכויות שאם המדינות השונות
מפירות אותם יכול אדם, לאחר שמיצה את כל האפשרויות במשפט המדינתי, לבוא
ולהגיש תביעה כנגד המדינה שלו בביהמ"ש בשטרסבוג. ביהמ"ש קובע האם החוק
שמכוחו פגעו בו או פס"ד האם הוא עומד בתנאי האמנה לזכויות האדם. דוגמאות – בבלגיה היה
חוק שאם נולד ילד מחוץ לנישואים שני ההורים צריכים להכיר בו, האב
והאם. באנגליה ניתן היה
להעניש נער ב 17 מלקות.
האם עונש שנחשב בסדר ב 1950 בזמן פס"ד ב 1970 הוא עומד בניגוד
לאמנה כיוון שהוא משפיל לפי האמנה. נפסק שזהו עונש משפיל ואת
האמנה יש לפרש כיצור חי.
זה דבר שכמעט לא
קיים במשפט הבינ"ל. ביהמ"ש נמצא בשטרסבורג, בפועל כל תביעות המדינות
זכו ורק לאחר 10 שנים מהקמתו, מדינות החלו להפסיד במשפטים אך אין למעשה
סנקציות אמיתיות אם כי פה ושם ישנם סעדים כספיים כנגד המדינה כמו למשל
שישנם מדינות שאוסרות על יצוא של חפצי אמנות וכל מדינה מגדירה לעצמה
מהם הם האוצרות הלאומיים שלה.
דוג' : לאדם
בצרפת היתה יצירה שצרפת לא אפשרה לו למכור מחוץ לתחומה, ביהמ"ש
בשטרסבורג החליט שהמדינה תצטרך לפצותו על ההפסד שנגרם לו עקב כך שהוא
לא יכול למכור את היצירה מחוץ למדינתו – צרפת.
אמנה
(המקור
השני שמהווה חלק מהמשפט הבינ"ל) –
האמנה היא
שיטה מודרנית יותר מהמנהג לייצור משפט ויתרונה, שהיא ממוקדת וברורה
יותר.
סעיף
38 לחוקת בית הדין בהאג (החוקה היא נספח למגילת האו"ם) - אומר לבית
הדין היכן הוא מוצא את הדין שהוא יחיל על העניין, סע' 38 מונה את המנהג
וגם את האמנה באופן הבא:
הוא מתייחס
להסכמים בינ"ל כלליים או פרטיים, הקובעים כללים שהמדינות המתדיינות
הודו בהם במפורש (בניגוד למנהג שמוסק מהסתכלות על המצב). אמנות הן מעין
תחליף חקיקה שמדינות מקבלות על עצמן והן תופסות כעיקרון רק את אותן
מדינות שהסכימו להן.
(למשל, אם ישראל
איננה חתומה על אמנה, אין האמנה מחייבת אותה כלל לזכות או לחובה).
כמובן שאם משהו
התפתח למנהג בינ"ל בתחום זה, אז מכוחו יש למדינה זכויות וחובות.
לאמנות
יש שמות רבים -
א.
אמנות של האומות המאוחדות – נקרא מגילת האו"ם (U.N
Charter)
ב.
זכרון דברים שמבטא אמנה –
Memorandum
ג.
חוקת ביה"ד – The I.C.G Statute
ד.
מזכר הבנות – Understanding
לא משנה אם מדובר
בהסכם או אמנה או בכל שם אחר שניתן - לעניין התוקף, התוקף הוא אותו
תוקף.
אמנות
היום מקיפות הרבה תחומים: מדיני המלחמה, כלה באמנה על יחסים דיפלומטים
ואף מכתבים שנשלחים (אמנה של ארגון הדואר
האוניברסלי).
מדינות שאינן
חותמות או מאשררות אמנה (תלוי), אינן חייבות על-פיה. החתימה מבטאת
הסכמה לגבי הנוסח בפורום הבינ"ל, אח"כ הפורום הלאומי. מאשרים ע"פ
המשפט החוקתי באותה מדינה (למשל הסכם אוסלו, יש מדינות שדרשו משאל
עם), ובעקבותיו בא האשרור במישור הבינ"ל. אשרור = Ratification.
הסכם/ אמנה
\מנהג
עקרונות
משפט כלליים – זוהי הדרך שבה שיטות משפט ממלאות את החלל שקיים במשפט.
באירופה
הקונטיננטלית (משפט מקובל) שבה אין משפט מקובל, השופטים
שנתקלים
בלאקונה פונים
לעקרונות המשפט הכלליים.
במשפט הבינ"ל
פונים לעקרונות משפט בינלאומי שמשותף למדינות רבות כמו למשל
עקרונות
הצדק הטבעי
ויש 2 כאלה :
1.
לשמוע את הצד השני.
2.
איסור משוא פנים.
עקרונות אלה,
קיימים בכל שיטת משפט, ולכן הם קיימים גם במשפט
הבינ"ל.
עקרן
נוסף הוא עקרון מעשה בית-דין וכן עקרון המניעות שמשמעותו, שצד שהסכים,
למעשה מנוע מאוחר יותר מלתקוף
