זכויות אדם הן זכויות המגיעות לאדם מעצם מהותם האנושית. וכל בני האדם שווים. הזכויות הללו נקראות זכויות אדם
המהות האנושית היא בלבד מזכה את בני האדם בכמה זכויות יסודיות שמטרתן להגן על חייהם ועל כבודם, ועל רווחתם הזכויות הללו נקראת זכויות אדם.

מאותה סיבה זכאים כל בני האדם לאותה כמות של זכויות כל איש ואישה זכאים לאותה רמה של זכויות, החכם והטיפש,החזק והחלש,וילד אינו זכאי לפחות הגנה על כבודו ממבוגר.כל בני האדם זכאים לאותן זכויות יסוד, ללא הבדל של מין, גזע, דת, מעמד, ותרבות. 
 זכויות אדם מעמידות את האדם את הפרט במרכז והן מיועדות להגן על חייו התפתחותו כבודו.

רוב מכריע של בני אדם במדינה אינו יכול לשלול מאדם אחד בודד את זכויותיו לחיים, לכבוד לשוויון הגנה כזו על המיעוט או על היחיד היא אחד העקרונות החשובים בדמוקרטיה.

מה שמייחד את זכויות האדם לעומת זכויות רבות אחרות הוא היותן זכויות ראשוניות, בסיסיות ויסודיות ובלעדיהן אין האדם יכול להתקיים ולחיות חיים של כבוד. כלומר זכויות האדם הן חיוניות ולצורך קיום אנושי נסבל.

לכל אדם זכות לחיים של כבוד. אסור להשפיל אותו,לענות אותו או לפגוע בכבודו בכל דרך אחרת.גם זכותו של כל אדם כי יכובד רצונו האישי כל עוד אינו עובר את החוק נובעת מהזכות לכבוד.

 יש גישה שלפיה הזכות לכבוד היא זכות מרכזית וממנה נובעות למעשה כל הזכויות האחרות כך, למשל, פגיעה בשיויון, היא גם פגיעה בכבוד: מי שמפלים אותו לרעה מרגיש מושפל כתוצאה מכך.גם מי שמונעים ממנו להתבטא ולהביע את דעתו.

אין לפגוע בזכותו של אדם לחיות. בכמה מדינות נחשבת זכות זו למוחלטת.

הזכות לשלמות הגוף משמעותה שאסור לאדם לפגוע בזולת: אסור לתקוף,להכות או לפגוע בגופו של אדם.

הזכויות הפוליטיות כוללות את הזכות להשתתף בבחירות ולהבחר לכנסת.לראשות הממשלה ולרשויות מקומיות.

לכל אדם יש זכות להיות אזרח של מדינה. אסור לשלול ממנו את האזרחות באופן שרירותי. כלומר: ללא הליך משפטי הוגן.

לכל אדם יש זכות לבטא את עצמו בכתב או בע"פ, למשל: בעיתונות מודפסת ומשודרת. ביצירה אומנותית, ובאמצעות הפגנות,אסיפות,התכנסויות ומצעדים.

זכות נוספת הקרובה לחופש הביטוי היא הזכות להתבטא ולקבל מידע מאמצעי התקשורת.

חופש האמונה כולל את חופש הדת ואת החופש מדת. חופש הדת הוא להאמין בכל דת שבוחרים. חופש האמונה כולל גם את החופש מדת. שהוא החופש להיות חילוני כלומר: לא להשתייך לשום דת.

חופש התנועה לכל אדם יש זכות לנוע ממקום למקום בתוך גבולות המדינה, וגם לצאת ולהכנס אליה באופן חופשי.  

חופש ההתאגדות לכל אדם יש זכות להקים אירגונים ולהשתייך אליהם,כדי להשיג מטרות שונות. למשל: מותר להקים מפלגות כדי להשיג מטרות פוליטיות,חברות כלכליות-כדי להרוויח כסף.וארגוני עובדים-כדי לשפר את תנאי העובדים.

חלק מחופש ההתאגדות הוא החופש להחליט שלא להתאגד. אי אפשר לכפות על אדם להצתרף לאירגון או לאיגוד בניגוד לרצונו.

הזכות לשויון הפליה היא התייחסות שונה לבני אדם שווים.משמעות הזכות לשיויון היא כי אסור להפלות אדם לרעה מבני אדם אחרים השווים לו.אסור להפלות בני אדם בגלל השתייכותם לדת,מוצא לאומי או עדתי,גזע, לשון,או מין מסוימים.

לפעמים יש הצדקה להתייחסות שונה לבני אדם, ובמקרה כזה אין רואים את ההתייחסות השונה כפגיעה בשויון. למשל: החוק מבדיל בין ילדים למבוגרים (או בלשונו של החוק בין קטינים לבגירים) ילד בן עשר שעבר על החוק לא יועמד למשפט. אדם מבוגר שעבר אותה עבירה יועמד.אולם אין הדבר מהווה הפליה, כי הילד והמבוגר אינם שווים. מבוגר יודע להבדיל בין טוב לרע ולהבין את משמעות האיסורים השונים שקובע החוק.

ההנחה היא שילד אינו מסוגל לכך. ההבדל הזה בין ילדים למבוגרים מצדיק את היחס השונה שהם זכאים לו.

הזכות לפרטיות לכל אדם יש זכות לחיות את חייו ללא התערבויות אחרים.אסור לבלוש או לעקוב אחר אדם בצורה העלולה להטריד אותו.(מובן שחקירה משטרתית לא תחשב לפגיעה אסורה בפרטיות)אסור להקשיב בסתר לשיחות,או לפרסם ברבים דברים הקשורים לחייו הפרטיים למשל מכתבים אישיים שכתב.

זכות קניין. כל אדם זכאי להחזיק רכוש (בית,קרקע,רהיטים וכדומה) מי שפוגע ברכושו של אדם (הורס,משחית אותו)או גונב אותו- יועמד למשפט.

 רכושו של אדם לא יופקע ממנו אלא אם ההפקעה היא לטובת הציבור ובתנאי שיינתן לו פיצוי הוגן.
למשל :לפעמים המדינה חייבת להפקיע מרשותו של אדם שטח אדמה השייך לו, כי כביש חיוני שאותו מתכננת המדינה צריך לעבור דרך אותו שטח אדמה. הדבר יתבצע רק אם אין ברירה אחרת ורק לאחר שיינתן לבעל השטח פיצוי הולם.

הזכות להליך הוגן. זכותו של כל אדם, שפגיעה באחת מהזכויות שלו תעשה- אם בכלל היא אפשרית-בהליך הוגן.למשל: אדם המואשם בעבירה פלילית זכאי למשפט, שבמהלכו תנתן לו הזדמנות להתגונן כנגד האשמות נגדו. יש להסביר לו במה בדיוק מאשימים אותו ומה ההוכחות שיש נגדו, לאפשר לו לחקור את העדים המעידים נגדו,ולטעון את כל הטענות שהוא רוצה לטעון בעניין האשמה שבה מאשימים אותו.

גם כשמדובר בזכויות שאיננה קשורה להעמדה לדין,יש להקפיד על הזכות להליך הוגן. למשל: אותו אדם שהמדינה רוצה להפקיע את שטח האדמה השייך לו כדי לסלול כביש רשאי להשמיע את הטענות שיש לו נגד ההפקעה באוזני מי שאמור לקבל את ההחלטה בעניין זה, לפני שתתקבל ההחלטה הסופית.

כל זכות ניתנת להגבלה אם יש סיבות המצדיקות את הדבר.ואכן,יש מצבים רבים שבהם חייבים להגביל או לצמצם זכות הנחשבת לזכות אדם.

הדבר קורה כאשר זכות אחת מתנגשת בזכות אחרת או בצורך אחר, חשובים יותר. למשל: חופש התנועה מקנה לכל תושב במדינה זכות לנוע בחופשיות ממקום למקום. אך מעבריינים שהורשעו נשללת זכות זו. הסיבה לכך ברורה : שלומו של הציבור כולו מחייב שעבריינים שהורשו ייעצרו וייאסרו.

הצורך לדאוג לשלום הציבור,יחד עם הצורך להעניש על עבירות, גוברים במקרה זה על הזכות לחופש תנועה של עבריינים.

מסיבה דומה- מתוך הרצון להגן על הציבור ולמנוע עבירות – מאפשר החוק למשטרה לערוך ,כאשר יש צורך בכך ,חיפושים בבתים, להאזין בסתר לשיחות טלפון בין אנשים ולהקליט אותן.

דוגמה אחרונה קשורה לחופש הביטוי. חופש הביטוי הוא זכות חשובה מאוד. ויש להגן עליה מכמה סיבות : חופש הביטוי מאפשר לכל אדם לומר את אשר הוא חש, ובכך לבטא את אישיותו. חופש הביטוי חיוני לקיום הדמוקרטיה. כדי שהעם יוכל להחליט באילו מנהיגים לבחור ולבקר את מעשיהם,

יש צורך בזרימה חופשית של מידע ושל דיעות ודיעות שכנגד בנוסף,חופש הביטוי מאפשר לטפל בחילוקי דיעות בדרך של שיכנוע ולא בדרך של כוח, ובכך הוא תורם ליציבות החברה בכל זאת, על –אף חשיבותו הרבה מגבילים אותו במקרים מסוימים למשל: כאשר יש ודאות קרובה כלומר: כאשר סביר מאוד להניח, כי שידיעה מסוימת בעיתון עלולה לפגוע בצורה קשה בביטחון המדינה-ייאסר על העיתון לפרסם את הידיעה הזאת,או כאשר יש חשש שאמירה מסוימת תגרום להסתה ולשלהוב יצרים ותביא לאלימות במקרים כאלה, כאשר יש התנגשות בין חופש הביטוי לבין הצורך להגן על הציבור בפני אלימות.

כך גם כאשר יש התנגשות בין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לשם טוב. החוק אוסר על פרסום פרטים העלולים להשפיל אדם בעיני אנשים אחרים או להפוך אותו למטרה של שנאה,בוז או לעג מצידם.לכן,אסור לאדם לפרסם דברים העלולים לפגוע בצורה כזו בזולת, אף שיש בכך הגבלה של חופש הביטוי.

בשל חשיבותו הרבה של נושא זכויות האדם, נהוג במדינות רבות להביא רשימה שלהן בתוך חוקה, בה מרוכזים העקרונות החשובים של משטר המדינה.

עקרונות שיש להם אופי מחייב, וקשה לשנותם הרבה יותר מכפי שניתן לשנות חוקים רגילים. במדינת ישראל לא נתקבלה עד היום חוקה. 
ובכל זאת, מאז קום המדינה הכירו בתי המשפט בישראל בזכויות אדם והגנו עליהם. מהיכן נובע התוקף המחייב של זכויות האדם?

בתי המשפט קבעו כי התוקף של זכיות האדם נובע מהיותה של ישראל מדינה דמוקרטית. הדבר משתמע, בין השאר ממגילת העצמאות שבה נכתב: 

מדינת ישראל......תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה,תהא מושתתת על יסודות החירות,הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ,ומין:תבטיח חופש דת,מצפון,לשון,חינוך,ותרבות....

 מכאן למד בית -המשפט כי ישראל היא מדינה דמוקרטית.שבה מקיימים את זכויות האדם.

כיום רואים בזכויות האדם נושא בעל חשיבות כלל- עולמית כלומר מצב זכיות האדם במדינה אינו נחשב לעניינה הפרטי של אותה מדינה: לכל העולם 

יש עניין בכך. אם במדינה מסוימת פוגעים בזכויות האדם .

ההתפתחות הזו התרחשה, בין היתר, בעקבות מלחמת העולם השניה והפגיעה המחרידה בזכויות האדם שנגרמה בגלל מעשי הנאצים.לפני המלחמה ובמהלכה האירועים הקשים הללו תרמו להכרה שזכויות האדם הן עניינו של העולם כולו.   

קיימים אירגונים בינלאומיים שונים שתפקידם לבדוק תלונות בקשר להפרה של זכויות אדם במקומות שונים בעולם.ולנסות לטפל בהפרה בדרכם שונות כמו הפעלת לחצים על מנהיגי המדינות הפוגעות בזכויות האדם, וגם חינוך והסברה.מהדיווחים שפרסמים אירגונים כאלה מתברר, כי מצב זכויות האדם בעולם רחוק מלהיות משביע רצון. במדינות רבות מתרחשות הפרות ,ולפעמים הפרות קשות של זכויות האדם. על פי דיווח של האירגון אמנסטי הבינלאומי שנת 1995 עולה כי מיליוני ילדים וילדות מכל רחבי העולם סובלים מהתעללות וניצול כלכלי ומרעב ומחסור קשים. המאבק למען עולם טוב יותר נמצא עדיין בעיצומו.

בעקבות ההכרה בחשיבות הבינלאומית שיש להכרה בזכויות האדם, נחתמו מספר רב של הסכמים או הכרזות בינלאומיים. אחד החשובים שבהם הוא "הכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם משנת 1948.
הכרזה זו מפרטת את זכויות האדם המוכרות ואת הסיבות לצורך להגן עליהן. הכרזה אינה מחייבת כמו אמנה. (שהיא הסכם הנחתם בין מדינות שונות)

אך בכל זאת יש להכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם משקל רב,והיא מהווה מקור השראה בעל ערך רב בכל הקשור לזכויות אדם. בנוסף, נחתמו במשך עשרות השנים האחרונות אמנות לא מעטות העוסקות בזכויות אדם ובינהן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד.  

זכויות הילד

הסעיף הראשון בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם קובע: כל בני האשם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם." מובן שכל זכויות האדם מגיעות גם לילדים. אך רבות מהזכויות אינן חלות על ילדים למשל:

לילדים אין זכות לבחור,חופש העיסוק שלהם מוגבל , והם אינם יכולים לעבוד כל עבודה, חופש התנועה שלהם מוגבל, הם אינם זכאים להחליט בעצמם, הם תלויים במידה רבה, ברצון הוריהם. גם חופש המידע שילדים זכאים לו מוגבל יותר מזה המגיע למבוגר.

אולם לעיתים הזכויות הניתנות לילדים רחבות יותר מאלה המוקנות למבוגרים. למשל: הזכות לפרטיות של ילדים רחבה יותר במקרים רבים מזו של מבוגרים. משום שהחוק אוסר לחשוף כל רמז לזהותם של ילדים המעורבים בעבירות פליליות. אין איסור כזה לגבי מבוגרים המעורבים בעבירות פליליות.

איך אפשר להסביר את ההבדלים הלו בין זכויות המבוגרים לזכויות הילדים? יש הבדל מהותי בין מבוגרים לילדים, והבדל זה מצדיק לפעמים התיחסות שונה לילדים.

הילדות היא מצב המצריך הגנה מיוחדת. שהמבוגרים אינם זקוקים לה. ילדים אינם מסוגלים לגבש רצון בשל ובוגר. בנוסף משום שהם חלשים בגופם יותר ממבוגרים, אינם מסוגלים לדאוג לעצמם באופן עצמאי וגם לא להגן על עצמם מסכנות.

ילידם תלויים בדרך- כלל בהוריהם ונתונים לטיפולם ולאחריותם. במסגרת אחריותם על הילדים יש להורים זכויות שונות לגביהם. למשל: איזה חינוך יקבלו והיכן יתגוררו, מומוש זכויות ההורים גורם בהכרח לצמצום זכויותיהם של הילדים.

כל הסיבות הללו מצדיקות, מצד אחד, הטלת גבולות על זכויותיהם של הילדים, ומצד שני- הענקת זכויות יתר, אשר אינן ניתנות למבוגרים.  

 בשנת 1990 קיבל האו"ם אמנה המגדירה את זכויות היסוד של הילדים וחובת המדינה לכבד את הזכויות הללו. עד 1995 הצטרפו לאמנה יותר מ- 170 מדינות. כל מדינה החותמת על האמנה מתחייבת לקבל את הכתוב בה. מדינת ישראל אשררה את האמנה (כלומר: הסכימה לכתוב בה) בשנת 1991. בשנת 1995 הוכנה במשרד המשפטים הצעת חוק המיועדת לחזק את מעמד האמנה. ולהבטיח כי כל רשות מרשויות המדינה תכבד ותקדם את זכויות הילד בהתאם להוראת האמנה.

האמנה היא מקור חשוב ומרכזי להגדרתן ולביסוסן של זכויות ילדים בעולם כולו. אפשר ללמוד ממנה על שלושה עקרונות מרכזיים:

1. ילדים זקוקים להגנות מיוחדות, מעבר לניתנות למבוגרים.

2. הסביבה המתאימה ביותר להתפתחותם הנאותה היא בקרב משפחתם.

3. מבוגרים ורשויות המופקדים על ילדים צריכים לפעול בהתאם לעקרון טובת הילדים.