אמנת האג        האמנה בעברית        מדינות משתתפות

אמנת האג חטיפת ילדים מוגדרת כהרחקתו של ילד ממקום המגורים הקבוע שלו ללא הסכמתו
ב-25 באוקטובר 1980 נחתמה בהאג, בירת הולנד, האמנה הבינלאומית בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, המוכרת כ"אמנת האג ". מרבית מדינות העולם חתמו או הכירו באמנה, ומחייבת את כל המדינות השותפות להחזיר ילד חטוף  למקום מגוריו. האמנה במהותה נועדה למתן פיתרון מהיר למצב בו נחטף ילד. בתי המשפט אינם נדרשים לדון לעומקה בבעיה, אלא להחזיר את הילד למקום מגוריו כדי שההליכים המשפטיים ימשכו שם.

ישראל הצטרפה לאמנת האג ומשתתפת באופן קבוע בכל הדיונים הבינלאומיים בעניין. כמו כן נחקק בישראלחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991, המאפשר את ביצוע הנחיות האמנה בישראל. על פי אמנת האג צריכה כל מדינה למנות "רשות מרכזית" שתטפל בהחזרת ילדים שנחטפו אל תחומיה. בישראל מטיל החוק את האחריות לכך על היועץ המשפטי לממשלה. בפועל מטפלת המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים בבקשות להחזרת ילדים חטופים, והיא אף פרסמה הנחיות למקרי חטיפה.

 על פי החוק חטיפת ילד היא עבירה על שלושה סעיפים שונים: הוצאת קטין ממשמורת של הורה או אפוטרופוס בלי הסכמתו , חטיפה והוצאת קטין בלי אישור משטח המדינה (העונש המרבי - 20 שנות מאסר). אפשר גם להגיש בקשת החזרה ישירות ברשות המרכזית, בלי לפתוח בהליך פלילי. הרשות פונה אל הרשות המרכזית במדינה בה נמצא הילד, ומטפלת בהחזרתו על פי אמנת האג. זאת בהנחה שיודעים היכן נמצא הילד ושהמדינה בה הוא נמצא שותפה לאמנת האג. מבחינה זו מתפקדות כל היחידות המרכזיות בעולם כשלוחות של ארגון אחד. בית המשפט במדינה אליה נחטף הילד גם הוא שלוחו של הארגון הזה, והדיון שהוא מקיים נועד רק לבחון אם אכן מדובר בחטיפה ואם אין סכנה נשקפת לילד בהחזרתו למדינה ממנה נחטף. אם מצליחים הליכי האמנה והילד מוחזר לישראל (או למדינה ממנה הגיע לישראל) נפתחים בדרך כלל הליכים לקביעת משמורתו מחדש.

בתי משפט בעולם מסרבים לעיתים להחזיר ילדים לישראל, גם אם הם ישראלים, מחשש ביטחוני לחייהם (טענת "Zone of War"). עם זה קיימים תקדימים של החזרת ילדים לישראל למרות שנטענה טענה זו, ובמיוחד לאחר הפיגוע במגדלי התאומים שהמחיש שהסכנה אורבת לילדים גם בארה"ב.